רשלנות רפואית – הולדה בעוולה

האם אדם שנולד עם מום קשה או נכות צמיתים וחשוכי מרפא, זכאי לפיצוי בטענה ש"טוב מותו מחייו"? בשאלה זו מתמקדות תביעות רשלנות רפואית – הולדה בעוולה, שצומחות מתוך כשל או מחדל שהתרחשו במהלך ההריון ושגרמו ללידת תינוק עם נזקים קשים, מייסרים ומצערים. אז מהי טענת ההולדה בעוולה ומתי ניתן לבסס אותה?

על הולדה בעוולה – מהותה והרקע לטענה

הולדה בעוולה היא טענה פילוסופית ייחודית ונדירה בדיני הנזיקין, שהופיעה לראשונה בפסיקה משנת 1982 של בית המשפט העליון. הרכב השופטים נחלק לשני מחנות, כאשר שניים מהשופטים טענו כי אין להכיר בטענה שכזו, לעומת שני השופטים הנוספים שטענו להיפך. מי שהכריע את הכף היה השופט החמישי בהרכב, שקבע כי יש להותיר את בחינת הסוגייה בכל מקרה לגופו.

המערכת המשפטית בישראל מכירה באירועי רשלנות רפואית – הולדה בעוולה רק כאשר תוצאתם קשה במיוחד, כך שהסבל שנגרם לתינוק משמעותי, מובהק, בלתי הפיך ומייסר עד כדי שהיה מעדיף את מותו מחייו. כמובן שבנושא כה ייחודי הפסיקה דלילה, מה שמניע רבים מהיילודים וההורים שחוו רשלנות בהריון ושנגרם ממנה נזק קשה במיוחד, לבדוק אודות הנושא ולהבין אותו לעומק.

כיצד מוכיחים רשלנות רפואית – הולדה בעוולה?

אין המדובר בהוכחה פשוטה. התובעים יצטרכו להראות כשל באבחון מום מסוים, או לכל הפחות פספוס של נתון מסוים שהוביל לקבלת החלטות וסדרת פעולות שגויים. כך לדוגמה, כאשר הערכת המשקל של העובר לא הצביעה על עובר מקרוזומי (מעל 4 ק"ג) ולכן בוצעה לידה רגילה במקום ניתוח קיסרי. במקרים שבהם חל אבחון שגוי בהריון, האם לא הופנתה לבדיקות נדרשות, לידה שבוצעה ברשלנות ועוד – ייתכן כי המדובר במקרה של רשלנות רפואית – הולדה בעוולה.

גם במקרים שבהם החלפת המידע בין הרופא והמטופלת הייתה לוקה בחסר, למשל שהרופא לא הבהיר מהן ההנחיות למהלך ההריון, לא הפנה לבדיקות נדרשות או אפילו לא מסר הסבר בנוגע לאיתור מום או מחלה קשה אצל העובר, יש לבחון האם מדובר בעילת תביעה מתאימה.

לאחר שהוכחת הטענה להתרשלות התבררה, יהיה צורך לאבחן את חומרתו של המום הקיים כמקרה קל או קשה. כמובן שמדובר בעניין סובייקטיבי מאוד, שהרי מום בתפיסתו מהווה מצב רפואי קשה ולכן מדובר במאפיינים המבוססים על יחסיות. בנוסף, יש צורך להבהיר האם לאור כל השתלשלות ההריון ונסיבותיו, ככל שהאירועים הרפואיים היו מבוצעים כשורה, עדיין היו בוחרים ההורים באפשרות להפסיק את ההריון ולהימנע מהבאת ילד לעולם כשהוא סובל ומתייסר ממצבו.

אופן הגשת התביעה וזהות התובעים

הולדה בעוולה היא מצב שבמסגרתו הנזקים נגרמו לתובע עקב התרשלות הצוות הרפואי בטיפול, אבחון או מעקב אחר הריון אמו. כאשר התובע הוא אותו יילוד, החוק מתיר לו להגיש את התביעה בתוך 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18, כלומר שניתן לתבוע פיצויים מהגורם הרשלני עד גיל 25.

יחד עם זאת, במרבית המקרים התביעה תוגש על ידי ההורים האפוטרופוסים בשם הקטין ונגד בית החולים כל עוד מדובר במוסד רפואי פרטי, או נגד משרד הבריאות והמדינה כאשר מדובר בבית חולים ציבורי/ ממשלתי. לחילופין, ניתן לתבוע את קופת החולים. בתביעות אלה על פי רוב לא ניתן להגיש את התביעה באופן אישי כנגד הרופא המטפל.

במקרה לדוגמה, תבעה קטינה באמצעות הוריה רשלנות רפואית – הולדה בעוולה, במסגרתה תואר כיצד לקתה במחלה תורשתית נדירה כשהייתה בת 8, שלא אובחנה בהריון על אף בקשת האם להעריך את הסיכוי למחלה זו. בית המשפט פסק לה פיצויים בסכום של 14 מיליון שקלים.

טענות אפשריות מצד ההגנה

האם המוסד הרפואי הנתבע מסוגל להתגונן מפני התביעה בטענות שמפריכות את הרשלנות הרפואית או נזקי התובעים? בדרך כלל, הנתבעים יטענו להגנתם כי החתימו את האם על טופס הסכמה מדעת, המכיל את אישורה וחתימתה לכך שהבדיקות המבוצעות לה לא מכסות את איתור כלל הפגמים והמומים האפשריים. טענה נוספת היא העובדה שהאם ידעה מבעוד מועד כי באפשרותה לבצע בדיקות הריון מקיפות יותר באופן פרטי.

פיצויים כספיים בגין הולדה בעוולה

מבין כלל תביעות הרשלנות הרפואית, נחשבים פיצויים בגין רשלנות רפואית – הולדה בעוולה לגבוהים ביותר בתחום. הסיבה לכך היא כמובן אותם נזקים קשים וחמורים עמם נאלץ להתמודד כל ימי חייו היילוד הפגוע. יש לציין כי פיצוי זה מועבר להורי הילד (הלכת המר, 2012) לצורך כיסוי הוצאות המחייה הנוכחיות והעתידות וכן בגין הכאב והסבל הכרוכים בחיים בצל המום והמוגבלות.

להלן מרכיבי הפיצוי שנפסקים בתביעות הולדה בעוולה:

• פיצוי בגין הוצאות מחייה (רכיב מקביל לפיצויים בגין אובדן יכולת ההשתכרות)
• צרכים רפואיים, פרא-רפואיים ושיקומיים
• ליווי והשגחה, עזרת הזולת וסיעוד
• ניידות
• דיור
• אפוטרופסות
• כאב וסבל, צער ועוגמת נפש
• ועוד (מרכיבים אלה תלויים בנסיבות האישיות של כל מקרה).

חשוב לדעת: מקרים שאמורים לאותת על הזכאות לתביעת הולדה בעוולה

• לידת ילדים עם תסמונת גנטית שכיחה שלא אובחנה במהלך ההריון כמו תסמונת דאון, ציסטיק פיברוזיס או האיקס השביר.
• לידת ילדים בעלי מום לבבי כמו VSD (חור במחיצה שבין החדרים) שהדבר לא אובחן אצלם במהלך ההריון. מומים אלה קשורים לרוב לתסמונת גנטיות או בעיה התפתחותית כללית ולכן בדיקת סקירת המערכות נועדה לאתר אותם. פספוס הדבר מעלה חשד לרשלנות רפואית ובהחלט מצדיק בירור בנושא.
• לידת ילדים במשקל נמוך ביחס לשבוע ההריון – עיכוב גדילה (IUGR) מתבטא לא פעם במצוקה עוברית שמקורה בבעיה כללית או מום. כאשר העובר קטן ביחס לשבוע ההריון, הדבר מחייב התייחסות רפואית ממצה לרבות שליחת האם לבדיקות ולייעוץ גנטי, על מנת לשלול תסמונת גנטית כלשהי.
• התעלמות מממצאי soft-markers שהופיעו בסקירת המערכות או האולטרסאונד, שעשויים להצביע על מום או תסמונת גנטית כלשהי. כך לדוגמה, ממצאים בעצם הירך שמחשידים לתסמונת דאון. במקרים אלה יהיה צורך להפנות את האם לייעוץ גנטי ובדיקת מי שפיר ולדווח בסיום הבדיקות על התוצאות, תוך מתן האפשרות לאם להחליט בנוגע לבירור נוסף או הפסקת הריון.

לסיכום,

ילדים פגועים מלידתם זכאים לתבוע באמצעות הוריהם פיצוי כספי משמעותי בגין הולדה בעוולה. יחד עם זאת, מדובר במקרים נדירים ומורכבים מאוד מבחינה משפטית, שמצריכים עורך דין מומחה. להתייעצות בנושא וקבלת מידע נוסף, צרו קשר עם משרד עורכי הדין אונגר שויגמן.