מחלת האפנדציט היא מחלה זיהומית שמתפתחת מהר, וחשוב מאוד לזהות אותה בעיתוי הנכון – עיתוי מוקדם מספיק בכדי לאפשר טיפול מהיר ואפקטיבי על ידי התערבות כירורגית דחופה. קביעה זו מעלה את השאלה – מה קורה במקרה בו הרופא שלי השתהה באבחון אפנדציט? מה קורה במצב בו נגרם לי נזק בעקבות שיהוי זה? במאמר זה תוכלו לקרוא מידע נוסף על מצבים אלו – שנופלים תחת הכותרת "רשלנות רפואית באבחון אפנדציט"
מהי רשלנות רפואית?
"רשלנות רפואית" היא שם כולל למספר רחב של מצבים, המתייחסים להתרשלות מקצועית מצד מי שעובד במקצוע הרפואה. בשל כך, הגדרת המושג "רשלנות רפואית" מתבססת על ההגדרה של מושג ה"רשלנות המקצועית" הכללית, שקבועה בפקודת הנזיקין ומוגדרת ככל מצב בו "במשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות".
משמעות ניסוח זה של המחוקק היא שרשלנות רפואית (הכוללת בתוכה רשלנות רפואית באבחון אפנדציט) מתקיימת במגוון רחב של מקרים, הדומים זה לזה בכך שהם כוללים בתוכם נזק שנוצר למטופל בעקבות התנהלות לא זהירה / לא מיומנת דיו של הרופא המטפל / המאבחן. כמו במקרה של רשלנות רפואית באבחון אפנדציט, מצב בו הרופא לא התנהל בצורה מיומנת בזיהוי המחלה, והתרשלות זו הובילה לפגיעה בבריאותו של המטופל.
השאלה לגבי רמת הזהירות / המיומנות של הרופא היא קשה למדידה, ונמדדת על ידי השוואה בין התנהלותו של הרופא המטפל לבין סף המקצועיות המצופה מאדם במקצועו – סף שמוגדר על ידי התייחסות לרופא היפותטי שנקרא "הרופא הסביר" – רופא מיומן ומקצועי, שפועל באופן סביר ונהוג. סף זה משתנה בין מקצוע למקצוע, וזאת בהתאם לרמת הפגיעה הגלומה ברשלנותו המקצועית של בעל המקצוע – שכוללת בתוכה פוטנציאל נזק אדיר בכל הקשור למקצוע הרפואה.
מהי מחלת האפנדציט?
אפנדיציטס (או בשמה העברי, דלקת תוספתן חריפה), היא מחלה זיהומית שתוקפת את התוספתן (האפנדציט) – איבר גוף פנימי, חלק מהמעי הגס, שתפקידו בגוף האדם איננו ברור עדיין. מחלה זיהומית זו נוצרת בעקבות חסימה של נקודת המוצא של התוספתן – לרוב בשל שאריות צואה או מזון שנתקעו באזור, או נפיחות משמעותית בבלוטות הלימפה במרחבו של התוספתן.
חסימה זו מובילה להתפתחות משמעותית של חיידקים בתוך התוספתן (בשל כך שנפגעת התנועה הטבעית והמחזורית של האזור), ואלה מתרבים בקצב מהיר ומובילים לנפיחות, כאבי בטן, חום, חוסר תיאבון, שלשולים, בחילות, הקאות ועוד.
מצב זה יכול להוביל (אם לא יטופל במהרה) לניקוב התוספתן (בשל הלחץ הגבוה שנוצר באזור), כאשר חירור זה מוביל לדליפה של חיידקים לחלל הבטן, ובעלת פוטנציאל לזיהומים קשים ומסכני חיים עבור המטופל. מצב זה, אם נוצר בעקבות התנהגות לא מקצועית של הרופא, מהווה רשלנות רפואית באבחון אפנדציט.
מדוע יש משמעות מהותית למהירות אבחון המחלה?
כפי שנכתב לעיל, מחלת האפנדציט היא מחלה שמחמירה במהרה, ויכולה להוביל לפגיעה קשה מאוד במטופל אם היא לא מטופלת כפי שצריך. החמרה זו נמצאת בקונטרסט משמעותי לקלות היחסית שבה ניתן לטפל במחלה באמצעים כירורגיים / תרופתיים – על ידי כריתה של האפנדציט (פרוצדורה רפואית פשוטה ונטולת סיכונים יחסית), או מתן אנטיביוטיקה ומעקב אחר מצבו של התוספתן (פרוצדורה שמרנית אף יותר, שאין בה סיכונים כלל אם מבוצע בה מעקב שוטף למניעת החמרה).
נתונים אלו מובילים לכך שתביעת רשלנות רפואית באבחון אפנדציט היא תביעה שיכולה לכלול בה פיצויים משמעותיים, וזאת בשל הפער המשמעותי בנזק שנגרם למטופל בעקבות המחלה כאשר היא מטופלת כראוי, לבין זה שיגרם לו במקרה בו היא תטופל באופן רשלני.
כיצד מאבחנים את מחלת האפנדציט?
אבחון דלקת תוספתן הוא פשוט יחסית, וזאת משום שהתסמינים של הדלקת הם ברורים ומתבטאים בכאבי בטן וב"בטן קשה" – קשיחות שנובעת מהנפיחות הדלקתית של התוספתן. דרכי האבחון של המחלה כוללים:
- בדיקה גופנית במישוש: הבדיקה הראשונית והפשוטה ביותר, שבעקבותיה שולח הרופא את המטופל לבדיקות נוספת לצורך ווידוא החשד לאפנדציט. בדיקת המישוש כוללת בתוכה מישוש של הבטן הימנית התחתונה, לצורך זיהוי נפיחות ורגישות.
רופא מטפל שזיהה רגישות בבדיקת המישוש ולא הפנה את המטופל לבדיקות נוספות יהיה כזה שפעל ברשלנות רפואית באבחון אפנדציט – סטייה מהנוהג המקובל של המשך הבדיקה והבירור הרפואי. - בדיקת דם: לאחר בדיקת המישוש מופנה המטופל לבדיקת דם, בה יסתכלו הרופאים על מדדים שנחשבים כ"מדדי דלקת" – ריבוי תאים לבנים וCRP גבוה. הימצאותם של חומרים אלו בדם מרמזת על קיומה דלקת תוספתן.
- אולטרסאונד בטן / CT בטן: בדיקה שנועדה להראות לרופאים את המצב של פנים הבטן – בדיקות הדמיה שניתן לראות בהן אם התוספתן מנופח ומוגדל יתר על המידה. תוצאות ההדמיה האלו משמשות אותנו פעמים רבות לצורך הוכחת רשלנות רפואית באבחון אפנדציט, וזאת על ידי חוות דעת רפואית סותרת שאומרת שניתן לזהות את המחלה בבדיקת ההדמיה.
- MRI: בדיקת הדמיה שמשמשת בעיקר נשים בהיריון, וזאת משום שמכשיר הMRI אינו פולט קרינה שיכולה לסכן את העובר.
לסיכום
רשלנות רפואית באבחון אפנדציט היא רשלנות קשה, שיכולה להוביל לפגיעה משמעותית במטופל, ולפגיעה בסיכויי ההחלמה ובתוכנית הטיפולית שתיבנה לו . פגיעה זו מזכה אותכם בפיצויים, שחשוב מאוד שתעמדו על זכותכם לקבלם!
התפקיד שלנו במקרים של רשלנות רפואית באבחון אפנדציט הוא להוכיח שהייתה התרשלות בתפקידו של הרופא. הוכחה זו נעשית בעזרת מסמכים רפואיים לגבי מצבו הרפואי של התובע בעת הגעתו לרופא (שמוכיחים שהרופא היה צריך לזהות משהו שהוא לא זיהה / איבחן כשורה), ומסמכים באשר למצבו הרפואי של הנתבע כיום (לצורך הוכחת הנזק שנגרם לו בעקבות ההתרשלות)
עורכי הדין שעוסקים ברשלנות רפואית באבחון אפנדציט צריכים לטעון בבית המשפט שלושה טיעונים עיקריים:
- טיעון לפיו התנהלותו של הרופא המאבחן סטתה באופן ניכר מהסף המוגדר על ידי "הרופא הסביר"
- טיעון לפיו נגרם לנתבע נזק בעל משמעות
- טיעון לפיו יש קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין התרשלותו של הרופא לבין הנזק שנגרם למטופל.
ייתכנו מקרים בהם הייתה לכם דלקת אפנדציט שלא אובחנה, והתנהלותו של הרופא איננה נחשבת כרשלנות רפואית באבחון אפנדציט. מצבים אלו מתרחשים במקרים בהם התנהלותו של הרופא הייתה סבירה, וגם "הרופא הסביר" לא יכל לזהות את מחלת האפנדציט בבדיקות שנעשו.
פיצויים בדיני הנזיקין נקבעים בהתאם לרמת הנזק שנגרמה לאדם, כאשר תפקידם העיקרי של הפיצויים הוא להחזיר את הנפגע למצב בו היה "בטרם פגש את המעוול" – בטרם נחשף להתרשלותו של הרופא.
החזרה זו כוללת בתוכה חישוב של כלל ההפסדים הכלכליים שנגרמו למטופל בעקבות ההתרשלות (הכוללים בתוכם הוצאות על טיפולים רפואיים, היעדר הכנסות מימי עבודה שפוספסו, הפסדים בגין פגיעה בכושר השתכרות ועוד), יחד עם תשלומים על "כאב וסבל", יחד עם "עוגמת נפש".
