רופאים הם אנשי מקצוע שדורשים מהמטופלים שלהם אמון בכל הנוגע לדרך הטיפול הנכונה עבורם, כאשר אמון זה יכול להיות פעמים רבות "אמון עיוור" של אדם שלא יודע על מה בדיוק מדובר וסומך על הרופא שיקבל את ההחלטות הנכונות עבורו. פער זה בידע בין הרופא לחולה מקים עבור הרופא חובת זהירות בה הוא נדרש לעמוד, אחרת ניתן לתבוע אותו על כך שפעל ברשלנות. במאמר זה תוכלו לקרוא על רשלנות רפואית סרטן כליות.
מהו סרטן הכליות?
סרטן הוא שם כולל למספר מחלות שונות, שהמשותף לכולן הוא קיומו של גידול ממאיר שנוצר בעקבות פגיעה בתהליך ההתחדשות התקין של תאי הגוף.
פגיעה זו מובילה לכך שתאים מסוימים משכפלים ומחדשים את עצמם ללא בקרה, עד כדי הצטברות של גוש תאים הקרוי גידול, שיכול (ללא טיפול מתאים) להמשיך ולהתרבות על חשבון רקמות סמוכות, ובכך לגזול ממערכות שונות בגוף את המקום ואת חומרי הגלם אליהם הם נדרשים בכדי לתפקד.
סרטן כליות הוא סוג מסוים של מחלת הסרטן, שבה הגידול נוצר בתוך אחת או שתיים מן הכליות – ופוגע בתפקודן התקין כ"מסננות" של הדם, שאחראיות על סילוק תוצרי פסולת התאים מן הגוף בעזרת מערכת השתן. פגיעה בתפקוד זה מובילה לפגיעות משמעותיות בגוף כולו, כאשר אבחון וטיפול מוקדם יכולים למנוע ולמתן פגיעה זו.
מהי רשלנות רפואית?
רשלנות מוגדרת בפקודת הנזיקין כעשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או אי עשיית מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן הנסיבות. פקודה זו מחמירה עם אנשי מקצוע, וקובעת שאיש מקצוע יכול להיחשב כמי שפעל ברשלנות במקרה ש"לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר, נבון וכשיר לפעול באותו המשלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות".
מבחינת רשלנות רפואית סרטן כליות, הגדרה זו מראה לנו שרופא נחשב כמי שהתרשל בכל מקרה בו ניתן להוכיח שהוא התנהל בחוסר זהירות, או לא השתמש במיומנות שהיה מצופה ממנו להשתמש בה בסיטואציה נשואת התביעה. רופא שלא שאל שאלות רלוונטיות לאבחון יכול להיחשב כמי שהתנהל בחוסר זהירות, או לחילופין כמי שלא השתמש במיומנות האבחון ברמה המקצועית המצופה מרופא סביר.
מה נדרש להוכיח בכדי לטעון שהתקיימה רשלנות רפואית סרטן כליות?
רשלנות היא עילה מדיני הנזיקין, שדורשת התקיימות של שלושה תנאים להוכחתה:
קיומו של אשם
היסוד הראשון שנדרש להוכיח לצורך הוכחת קיומה של רשלנות רפואית הוא קיום של התרשלות – מעשה או מחדל שחרגו מההתנהלות המצופה מרופא סביר שחב למטופליו חובת זהירות רפואית. התרשלות זו נבחנת על פי רוב בעזרת השוואה בין התנהלותו של הרופא המטפל לבין הסטנדרטים והפרוטוקולים המקובלים בתחום המקצוע בו הוא עוסק.
במקרה של סרטן הכליות – בחינה זו כוללת בתוכה בחינה של הפרוטוקול הרפואי בעזרתו עובדים רופאים אונקולוגיים בבואם לאבחן את קיומה של מחלת הסרטן, ואת הפרוטוקולים בעזרתם מקובל לטפל בה. כל סטייה מהפרוטוקול יכולה להיות סטייה שמדגימה התנהלות שאיננה סבירה.
קיומו של נזק
לפני שניתן לתבוע רופא בשל התרשלות נדרש להוכיח שההתנהלות הלא סבירה בה נקט גרמה לנזק עבור המטופל. במקרים של מחלת הסרטן, יסוד זה קשה יותר להוכחה מאשר במקרים אחרים, וזאת משום שהנזק שנגרם למטופל הוא נזק שנוצר על ידי המחלה, ולא על ידי הרופא עצמו.
בשל כך, נדרש המטופל להוכיח שהטיפול הרפואי שניתן לו הוביל לפגיעה בסיכויי ההחלמה שלו / באיכות חייו, כאשר טענה זו נבדקת אל מול הנזק שהיה נגרם למטופל בהינתן שהיה מקבל טיפול סביר.
מטופל שטוען שהרופא התרשל בכך שלא הפנה אותו לבדיקה יצטרך להוכיח שהתנהלות סבירה בהפניה לבדיקה הייתה מובילה להפחתת הנזק שנגרם לו בסופו של דבר. ניתן להוכיח קביעות שכאלו בעזרת הצבעה על הפער בין סיכויי ההחלמה שהיו למטופל אם היה מאובחן במועד בו פנה לבדיקה רפואית ראשונית, לבין המצב כיום, לאחר הרשלנות הרפואית שהובילה לעיכוב באבחון.
קיום קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האשם לבין הנזק
לאחר שהוכח קיומו של נזק, וקיומה של התרשלות, נדרש להוכיח שיש קשר בין השניים – כלומר להוכיח שההתרשלות היא זו שגרמה לנזק, שלא היה נוצר אלמלא ההתנהגות הלא סבירה של הרופא. קשר סיבתי זה נבחן הן מבחינה עובדתית – בדיקת השתלשלות העניינים שהובילה לפגיעה והן מבחינה משפטית – ווידוא שההתרשלות היא "הגורם שאין בלתו" – הגורם הייחודי שהוביל לנזק, שלא היה מתקיים ללא ההתרשלות.
נהוג להסביר את ההבדל בין הקשר הסיבתי העובדתי לבין הקשר הסיבתי המשפטי בעזרת תיק שנידון בפני בית המשפט העליון (פלונית נ' בני ציון).
בתיק זה הייתה התובעת יולדת שההיריון שלה הוגדר כהריון בסיכון בשל משקלו הגבוה של העובר, והייתה התלבטות אם להוציא את התינוק מוקדם בניתוח קיסרי. הרופאים החליטו שלא לבצע את הניתוח, ולאחר מס' ימים העובר נפטר בנסיבות שלא היו קשורות להחלטה שהתקבלה (חבל הטבור נכרך סביב צווארו).
היולדת ניסתה לתבוע את הרופאים בגין רשלנות רפואית, ובית המשפט קבע שאומנם מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההחלטה שלא לבצע ניתוח קיסרי לבין המוות (שכן ניתוח קיסרי היה מונע את כריכת חבל הטבור ואת מותו של העובר), אך קבעו גם שלא מתקיים במקרה קשר סיבתי משפטי – שכן הסיכון שהתממש והוביל למותו של העובר לא היה קשור להחלטה שהתקבלה לגבי הניתוח, ולא הייתה לרופאים אפשרות ממשית לזהות ולמנוע את הסיכון הספציפי הזה.
לסיכום
רשלנות רפואית סרטן כליות יכולה להוביל לפגיעה משמעותית במטופל שנחשף לרשלנות זו. אם לאחר קריאת מאמר זה נותרו לכם שאלות, אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו.
אי הפנייה לבדיקה יכולה להוות רשלנות רפואית במקרה בו ניתן להוכיח שרופא סביר היה מפנה את המטופל לאבחון בהינתן המידע שברשותו. מעבר להוכחה זו, נדרש להראות שאבחנה מוקדמת יותר של המחלה (בעת הפנייה הראשונית לרופא) הייתה מונעת נזקים שנגרמו למטופל. ברשלנות רפואית סרטן כליות – ניתן לטעון שהבחנה מוקדמת הייתה מפחיתה את הזנק לכליה, או מונעת את הצורך בכריתה.
רופא שמאבחן מטופל בסרטן כליות כאשר המטופל אינו חולה בפועל יכול להיחשב ככזה שפעל ברשלנות בשל כך שלא היה זהיר מספיק בהבחנתו, ופעל על בסיס נתונים חלקיים. הוכחת הנזק במקרה זה היא מורכבת, וכוללת בתוכה בדרך כלל יסוד משמעותי של עוגמת נפש. אבחון שגוי שהוביל לניתוח לכריתת כליה, למשל, יכול להוות בסיס לתביעת רשלנות גדולה במיוחד. גם רשלנות זאת נחשבת רשלנות רפואית סרטן כליות.
ניתן לתבוע רופא על כל נזק שנגרם בעקבות התנהלותו, וזאת במקרה שנצליח להוכיח שההתנהלות היא זו שהובילה לנזק. קביעה זו נכונה גם במקרים בהם עיקר "תרומתו" של הרופא לנזק הייתה באי מניעתו, כאשר ניתן להוכיח שהיה באפשרותו למנוע את הנזק באמצעים סבירים.
לעיתים קשה להוכיח רשלנות רפואית בשל כך שקשה להתחקות אחרי ההליך המחשבתי של הרופא, ולהוכיח שהיה לא סביר. מקובל להשתמש בהוכחה זו ברשומות הרפואיות שהרופא מחויב לנהל ולשמור, כאשר היעלמות של רשומות רפואיות המחויבות על פי חוק יכולה להוות ראייה לרעת הרופא – וביהמ"ש נוטה לפרש את הראיה החסרה ככזו שמוכיחה את טענות התובע.
