רשלנות רפואית קרישה תוך – כלית מפושטת DIC

DIC, הלא היא קרישה תוך – כלית מפושטת, הינה מחלה רפואית קשה בה מופר האיזון בין מחוללי הקרישה לבין מעכבי הקרישה. מחלה זו עלולה לגרום לנזקים צמיתים משמעותיים ו אף למוות. לעיתים, במסגרת הטיפול ב-DIC התרחשה רשלנות רפואית. כאשר הרשלנות הובילה לנזקים, החולה יוכל לתבוע סכומי כסף משמעותיים בגין ההתרשלות. הפיצוי לא יעביר את המחלה, אך בהחלט יכול לסייע בהתמודדות עימה.

 

קרישה תוך – כלית מפושטת

בתוך הדם של כולנו מצויים חומרים הגורמים לקרישה ולצידם מרכיבים בדם המעכבים קרישת דם. בגופו של האדם הבריא, שורר איזון בין המרכיבים המונעים דימומים מצד אחד ומצד שני מונעים היווצרות של קרישי דם מסכני חיים.

כאשר מופר האיזון בין הגורמים, נוצר מצב בו האדם סובל מ-DIC, קרישה תוך – כלית מפושטת. היעדר האיזון גורם למספר הליכים הנראים כהפוכים זה לזה, אך נובעים למעשה מאותו חוסר איזון בין מחוללי הקרישה לבין מעכבי הקרישה.

אדם הסובל מקרישה תוך – כלית מפושטת, צפוי לסבול מדימומים רבים, ובכללם דימומים מרקמות רכות דוגמת האף וחלל הפה. בנוסף, אותו אדם עלול לסבול מקרישי דם מסכני חיים שימנעו את זרימת הדם התקינה בגוף.

אם כן, קרישה תוך – כלית מפושטת הינה הפרעה מסוכנת במיוחד הדורשת טיפול במיידי. לעיתים, DIC מופיעה בהתפרצויות סוערות וחד פעמיות ובפעמים אחרות מדובר במחלה כרונית מתמשכת.

 

גורמים לקרישה תוך – כלית מפושטת

ישנם מספר גורמים אפשריים להתרחשות קרישה תוך – כלית מפושטת. ניתן להצביע על סרטן כגורם להתפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת. קרישה תוך – כלית מפושטת  הנגרמת ממחלת הסרטן היא לרוב כרונית ולא סוערת. בנוסף, מתן עירוי דם עלול לעורר תגובה קלוקלת של מערכת הקרישה ולהוביל להתפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת. לרוב, קרישה תוך – כלית מפושטת זו תהיה סוערת ולא כרונית.

גורמים נוספים לקרישה תוך – כלית מפושטת, הם דלקת בלבלב, מחלת כבד, סיבוכי היריון, ניתוח שגרם לתגובות שליליות של מערכת הדם וכן פגיעה משמעותית וקשה ברקמות עלולה להוביל אף היא להתפרצות המחלה.

ניתן להיווכח כי קרישה תוך – כלית מפושטת אינה, למעשה, מחלה עצמאית אלא היא תמיד מקושרת להפרעה תפקודית אחרת ונגרמת ממנה. נחזור לעיקרון זה במסגרת הטיפול במחלה.

 

סימפטומים להתפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת

נהוג להצביע על שבעה תסמינים אשר ביכולתם להעיד על התפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת. אף לא אחד מהתסמינים אינם מצביעים בוודאות גבוהה על התפשטות המחלה, אך שבעתם מצריכים עריכת בדיקת דם שתאושש או תפריך את התפרצות הקרישה תוך – כלית מפושטת.

התסמין הראשון מבין השבעה הוא ריבוי דימומים מאזורים שונים בגוף, גם ללא חבלות. לרוב, דימומים אלו יופיעו היכן שהרקמות רכות יותר – האף והפה. תסמין שני להתפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת הוא זיהוי קרישי דם מפוזרים בגוף. תסמין זה הינו משמעותי במיוחד והסבירות כי הוא נגרם עקב קרישה תוך – כלית מפושטת גבוהה יחסית.

השלישי מבין שבעת התסמינים הוא לחץ דם נמוך. יכולות להיות מגוון סיבות ללחץ דם נמוך אשר אחת מהן היא קרישה תוך – כלית מפושטת. תסמין אפשרי נוסף הוא היווצרות חבלות ושטפי דם בקלות ממכות קלות במיוחד. חוסר האיזון בדם מוביל לכך שכל מכה קטנה גורמת לחבלה ולחבורה.

גם הופעת נמק באחת הגפיים יכולה להעיד על התפרצות קרישה תוך – כלית מפושטת. תסמין נוסף, שישי במספר הוא אי ספיקת כליות ולבסוף גם הופעת נקודות אדומות באזורים שונים בעור עלולה להעיד על בעיה זו.

כמובן שהופעה של מספר תסמינים בפרק זמן קצר תעיד על התפרצות המחלה בהסתברות גבוהה יותר. אולם גם הופעה של תסמין בודד, תצריך בדיקה, בתקווה כדי לשלול התפרצות של קרישה תוך – כלית מפושטת ולמצער כדי להתחיל טיפול מניעתי ומעכב למחלה.

 

טיפול במקרי קרישה תוך – כלית מפושטת

השלב הראשון בטיפול במקרי קרישה תוך – כלית מפושטת, הוא אבחון של המחלה. האבחון נעשה על ידי בדיקת דם. הרופא יפנה את המטופל לבדיקת דם לבחינת התפרצות המחלה במקרה של הופעת אחד התסמינים או כמה תסמינים במקביל.

השלב השני בטיפול הוא טיפול בבעיה הראשונית אשר גרמה להתפרצות הקרישה התוך – כלית המפושטת. כזכור, המחלה נגרמת עקב מחלה ראשונית. ללא טיפול באותה מחלה ראשונית, טיפול בקרישה התוך – כלית מפושטת עצמה לא יהיה יעיל.

השלב השלישי יתמקד בטיפול עצמו במחלה. הטיפול ייעשה באמצעות נתינת המרכיבים החסרים בדם, הוספת מעכבי קרישה או מתן רכיבים מלאכותיים אשר תפקידם להשיב את האיזון לדם. כל אלו אמורים לרפא את המחלה או לכל הפחות להאט את קצב התפתחותה ולאפשר ניהול אורח חיים שגרתי יחסית.

 

רשלנות רפואית – קרישה תוך – כלית מפושטת

רשלנות רפואית יכולה לקרות בכל אחד משלבי הטיפול האמורים. הצוות הרפואי עלול להתרשל כבר בשלב זיהוי המחלה. רופא שהתעלם מהתסמינים ולא הפנה לבדיקת דם, עלול להימצא כרשלן. כך גם רופא שלא פענח בצורה נכונה את בדיקת הדם ולא זיהה כי מדובר בקרישה תוך – כלית מפושטת.

בנוסף, מתן טיפול לא מדויקת שגרם להחמרת הבעיה או לא פתר אותה, ישמש גם הוא רקע לתביעות רשלנות רפואית. הרופא התרשל במתן הטיפול ומכיוון שכך, ניתן לתבוע אותו בעילה של רשלנות רפואית.

כדי לבסס את תביעת הרשלנות הרפואית, יש להוכיח שלושה יסודות – יסוד ההתרשלות מצד הצוות הרפואי, יסוד הנזק ויסוד הקשר הסיבתי המצביע על הקשר שבין ההתרשלות לבין הנזק. ללא הוכחה כי הנזק נגרם בעקבות ההתרשלות, ההתרשלות לבדה, וכן הנזק לבדו, לא יזכו בפיצויים.