אחד הכשלים החמורים והמטלטלים ביותר בעולם הרפואה, הוא זה שמתייחס לאבחון מחלה או מצב רפואי קשה בדיעבד, כאשר הנזק כבר נגרם ומסתבר כעת שהיה ניתן לבלום אותו לחלוטין. במאמר זה נדון במקרים של אובדן סיכויי החלמה בעקבות אבחון מאוחר, הנחשבים לאירועי רשלנות רפואית קשים, שסופם בנזקים בלתי הפיכים ולמרבה הצער לעתים גם במוות.
האבחנה ניתנה בדיעבד, החולה נפטר בטרם עת
ש' היה בן 45 כשפנה לרופא המשפחה והלין על שיעול טורדני. הוא קיבל הפניה למספר בדיקות, ביניהן בדיקות דם ורנטגן, שהצביעו על כך שהכל תקין. לכן רשם רופאו של ש' טיפול אנטיביוטי מתאים לדלקת גרון ושלח אותו לדרכו. ש' חזר לרופא כעבור חודשיים בלבד עם תלונה דומה, הפעם בליווי תלונות על כאבים בצלעות וקוצר נשימה חמור.הפעם בחר רופאו של ש' שלא לשלוח אותו לבדיקות נוספות, אלא להסתפק במינון חזק יותר של אנטיביוטיקה.
האמת המרה התגלתה כשנתיים מאוחר יותר, כאשר ש' אושפז עם קוצר נשימה קשה מאוד בבית החולים, שם התגלה כי הוא סובל מסרטן ריאות גרורתי בדרגה 3. למרבה הצער, בתום מאבק ממושך וקשה של שנתיים נוספות, ש' נפטר ממחלתו ואת התביעה בגין אובדן סיכויי החלמה בעקבות אבחון מאוחר ניהלה משפחתו הכואבת.
לאבחון מאוחר יש השלכות קשות ומסכנות חיים
אדם חולה במחלה שנובעים ממנה נזקים ואף סכנת חיים, נדרש לגילוי כמה שיותר מוקדם לגביה על מנת להתחיל במהירות האפשרית את פעולות המנע והבלימה של הידרדרות מצבו. במחלות אלה, כל יום וכל שעה עשויים להיות גורליים לשלומו ובריאותו ולכן ישנה חשיבות ראשונה במעלה לאבחון מהיר, מקצועי ומדויק בנוגע למצב הרפואי הקיים.
מהו בעצם אובדן סיכויי ההחלמה?
אובדן סיכוי ההחלמה מהווה מצב שבו אדם מסוים מאבד בפועל את האפשרות להחלים ממחלתו, כך שהיא תישאר כרונית, צמיתה וחשוכת מרפא. ברמה המשפטית אובדן זה מוגדר כך שאם הסיכויים להחלמה בעת מתן האבחנה במועד סביר ותקין היו באחוז מסוים, אולם בהיעדר האבחון הם פחתו משמעותית, ההפרש יהווה את אובדן הסיכויים להחלים.
כך למשל, אם לש' שסבל משיעול וקוצר נשימה היו סיכויי החלמה של 70% לו רק היה מתגלה מצבו האמיתי במועד מוקדם, הרי שבאבחון המאוחר שבוצע לו פחתו סיכויי החלמתו ל-10% והדבר אומר שאובדן הסיכויים שלו להחלים נגרע בכ-83% בסך הכל (כאשר 70 האחוזים הראשוניים מייצגים את 100% אפשרות ההחלמה).
מצבים המהווים אובדן סיכויי החלמה בעקבות אבחון מאוחר
הדרך לקבלת אבחנה רפואית עוברת תמיד דרך מספר צמתים בהן עשויות להתקבל החלטות שגויות, להתבצע טעויות או שיתרחשו כשלים שגרמו להעדר אבחנה מתאימה או אבחנה כלל.
אבחון מאוחר מצד רופא המשפחה
הגורם הראשון שאליו פונים המטופלים הוא רופא המשפחה ולא בכדי חשופים רופאים אלה לתביעות רבות מאוד בגין רשלנות רפואית באבחון באיחור. רופא המשפחה אמור לקבל החלטה על סוג הטיפול או סוג הבדיקות שנדרש להן המטופל, בהתאם לתלונות שהוא משמיע והתסמינים או הסימנים שמעידים על חשש למצב רפואי כלשהו.
רשלנות רפואית של רופא המשפחה בנושא זה תהיה כל הימנעות מהפניית המטופל לבדיקות מתאימות, מתן טיפול רפואי לא מותאם ואפילו הפניות חלקיות בלבד, מה שמכשיל הלכה למעשה את אבחון המחלה המדויק ולעתים אף מעכב אותו משמעותית.
אבחנה שגויה או העדר אבחנה מצד רופא מומחה
כאשר מטופל מופנה לרופא מומחה מתאים וזה בודק את המטופל ומעיין בנתונים הרפואיים ותוצאות הבדיקות שלו, לעתים עשוי להתרחש כשל בקביעת האבחנה המדויקת למחלה ממנה סובל המטופל. רופא מומחה עשוי להתרשל בתפקידו, אם הוא איננו מאבחן כראוי או כלל לא מאבחן מצב רפואי קיים וזאת על אף שלפי כל סטנדרט רפואי סביר היה עליו לעשות זאת.
איחור באבחון כתוצאה מפענוח לקוי של תוצאות בדיקות
לעתים אובדן סיכויי החלמה בעקבות אבחון מאוחר נובע מהבדיקות אליהן הופנה המטופל, שתוצאותיהן פוענחו בצורה לקויה, שגויה או שלקח זמן רב מידי לפענוח שלהן. לעתים הרופא שמקבל אליו את התוצאות מתמהמה יתר על המידה בהתייחסות אליהן, מה שיביא כך או כך לכדי החרפת המצב הבריאותי ועד כדי פגיעה בסיכויי ההחלמה.
ביסוס רשלנות רפואית בגין איחור באבחון
כדי להבין את עוולת הרשלנות הרפואית וכיצד לבסס אותה, חשוב להבין את מרכיביה הרלוונטיים לתהליך התביעה:
גרימת הנזק הרפואי
כדי שיהיה ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין אובדן סיכויי ההחלמה עקב אבחון מאוחר, צריך תחילה להוכיח את הנזק שנגרם למטופל. אם הנזק איננו קיים על אף שבוצעה אבחנה מאוחרת למצב רפואי כלשהו, סופה של התביעה להידחות. מקרה חריג יהיה של אי מתן הסכמה מדעת המהווה כשלעצמו רשלנות רפואית, גם ללא צורך בהוכחת נזק.
הוכחת הרשלנות הרפואית
זהו הרכיב המרכזי בתביעות רשלנות, שכן עליו להראות כי הגורם הרפואי הרלוונטי פעל בחוסר מקצועיות, תוך חריגה מהסטנדרטים הרפואיים או הפרת חובת הזהירות וזאת במעשה או במחדל – כלומר הימנעות מפעולה או פעולה פסולה. אפשרות נוספת היא שהרופא התרשל בקביעת האבחנה, כך שהביע אבחנה שונה מזו שנדרשה בפועל וזאת בעקבות אותו חוסר מקצועיות, לעתים גם חוסר מומחיות במישור הרפואי המדויק.
הקשר הסיבתי
רכיב מהותי נוסף ומרכזי מאוד בתביעות רשלנות רפואית באבחון, הוא הקשר בין ההתרשלות מצד אותו גורם רפואי לבין הנזק שנגרם ממנה למטופל. במילים אחרות – יש להראות כיצד לולא היה הרופא פועל כפי שפעל, הנזק שנגרם בסופו של דבר כלל לא היה נגרם. כמובן שבאובדן סיכויי החלמה עקב אבחון מאוחר קיים קושי להוכיח את הקשר הסיבתי ולכן חשוב לגבש את התיק בליווי ובייצוג משפטי מאת עורך דין מיומן ביותר.
קיימים מצבים רפואיים מגוונים שבהם בלימת ההידרדרות ואף מציאת המרפא המתאים עשויים אפילו להציל חיים. כאשר האבחון מתבצע בדיעבד, כאשר המחלה כבר התקדמה והחמירה וכעת היא מסובכת באופן בלתי פתיר ואף מסכן חיים, קשה ביותר להחלים ממנה, לעתים אפילו בלתי אפשרי.
אי הפניה לבדיקות מתאימות לאישוש ולשלילת תלונות רפואיות מצד המטופל, העדר התייחסות לתוצאות בדיקות או התייחסות לתוצאות בביטול, כאשר לא מזוהים תסמינים או ממצאים שמאששים את קיומה של המחלה – כל אלו מבטאים נסיבות שבמסגרתן, סביר להניח, יתרחש אבחון באיחור שמשפיע קשות על סיכויי ההחלמה.
כאשר ניתן להוכיח נזק רפואי כתוצאה מהאבחנה המאוחרת ולקשר בינו לבין הפעולות או העדר הפעולות שננקטו במועד מוקדם יותר בו לא התרחשה האבחנה הנדרשת – קיימת עילה לתביעת רשלנות רפואית. אם אתם סבורים שמקרה זה אירע גם לכם או לבני משפחתכם, אנא פנו אלינו להתייעצות משפטית ואנו נעריך את סיכויי התביעה המתאימים.
הדבר תלוי מאוד בהיקף המקרה, חומרתו וחומרת הנזק שנגרם. כאשר מדובר במחלה קטלנית וחשוכת מרפא כמו סרטן גרורתי, אי ספיקת כליה סופנית, אי ספיקת לב או כבד ואפילו חיידק טורף, התביעה עשויה לעמוד גם על מיליוני שקלים.
