רשלנות רפואית באבחון של מחלות וליקויים רפואיים, ובפרט כשמדובר במצבים רפואיים מסכני חיים, יכולה להוביל לפגיעה חמורה בבריאותם של מטופלים, עד כדי גרימה למותם. בשורות הבאות נסביר מה פשר המושג "רשלנות רפואית באבחון", כיצד היא עשויה לבוא לידי ביטוי ובאילו נסיבות עשויים הנפגעים ו/או בני משפחתם לקבל פיצוי כספי אם יגישו תביעת נזיקין.
מה פשר המושג "רשלנות רפואית באבחון" וכיצד היא באה לידי ביטוי?
החוק בישראל, מגדיר כרשלנות רפואית כל מקרה שבו רופא או גורם רפואי אחר (אחים, אחיות, צוות סיעוד, טכנאי דימות, עובדי מעבדה רפואית ועוד) אשר נוטל חלק במתן שירותים רפואיים למטופל במישרין או בעקיפין – אינו פועל במיומנות המקצועית ו/או על פי הנהלים המקובלים בתחום עיסוקו, לשם הבטחת שלומו של המטופל.
כאשר עקב כך המטופל סובל מפגיעה בבריאותו, ואף מקפח את חייו, קמה עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית שבה יידרשו מהאחראים למחדל פיצויים. רשלנות באבחון באה לכלל ביטוי במגוון דרכים, כאשר לרוב מדובר באבחון מאוחר או שגוי של הבעיה הרפואית שממנה המטופל סובל, שניתן היה למנוע במידה ורופאיו או הגורמים הרפואיים שעמם בא במגע, היו פועלים באופן סביר ועל פי נהלי האבחון הנהוגים במקרים מן הסוג האמור.
הדרכים למניעת רשלנות רפואית באבחון מחלות וליקויים בריאותיים
במסגרת ההלכה הפסוקה במקרי רשלנות רפואית שנדונו בבתי המשפט בישראל, המגמה השלטת מזה שנים, היא להטיל על רופאים העומדים לדין את האחריות לנקיטת פעולות יזומות לטובת הגעה לאבחנה תקינה ומדויקת של מצבם הרפואי של מטופליהם. בין חובות הרופאים לעניין זה בולטות שתי חובות עיקריות שהקפדה עליהן היא הבסיס לצמצום התרחשותם של מחדלים רפואיים:
- החובה לדרוש ולחקור על מנת לאבחן את מצבו של המטופל בצורה נכונה ומדויקת – לרבות חובת הפנייתו של המטופל לבדיקות שיאפשרו קבלת תמונת מצב ברורה יותר.
- החובה להגיע לאבחנה מבדלת במסגרת תהליך האבחון של המטופל – קרי, לנקוט בכל האמצעים הדרושים לשם זיהוי הליקוי הבריאותי שממנו המטופל סובל והבחנה בינו לבין ליקויים אחרים החולקים תסמינים משותפים.
גם במידה ורופא סבור שנתוניו של המטופל מצביעים על מצב רפואי ספציפי, חשוב לדעת כי מבחינה משפטית הדבר אינו פוטר אותו מלפעול על פי נהלי האבחון המקובלים ובכללם נקיטת הפעולות הדרושות להגעה לאבחנה נכונה ולאבחנה מבדלת.
סוגים של רשלנות רפואית באבחון
אף שרשלנות רפואית אבחון באה לידי ביטוי במצבים שונים ובמגוון דרכים, ישנם מספר סוגים של תיקי רשלנות המגיעים בתדירות גבוהה יחסית לפתחם של בתי המשפט בארץ:
אבחון מושהה של מחלות וליקויים רפואיים בשל אי הפניית המטופל לבדיקות או רופאים מומחים
למרבה הצער, ישנם מקרים לא מעטים שבהם מטופלים אינם מופנים על ידי רופא המשפחה שלהם לרופאים מומחים ו/או לביצוע בדיקות שונות כגון בדיקות דם ובפרט בדיקות דימות, מפאת עלותן הגבוהה לקופות החולים. כך קורה שאבחנות רבות "מתפספסות" ללא הצדקה ממשית וחלון ההזדמנות של המטופל לקבל טיפול בבעייתו ואף להחלים ממנה – הולך ונסגר.
רשלנות באבחון אוטם שריר הלב
רשלנות במקרי אוטם שריר הלב או התקף לב, היא מחדל רפואי המציב את חיי המטופל בסכנה ממשית ומיידית. זאת מאחר והתקפי לב מחייבים קבלת טיפול מיידי על מנת למנוע נכות ואף מוות של החולה. כאשר גורמים רפואיים אינם דואגים לבצע בדיקה מיידית במטופל שהתסמינים שהוא מציג עלולים להצביע על אפשרות להתקף לב, הם לא רק מסכנים לשווא את בריאותו וחייו של המטופל, אלא גם חושפים עצמם לתביעת רשלנות.
רשלנות באבחון מחלות סרטניות
אבחון מוקדם של סרטן לסוגיו, הוא המפתח להגדלת סיכויי ההחלמה של המטופל. אולם גם ההיפך נכון – אבחון מאוחר של מחלה ממארת נוטה לגרום לפגיעה קשה בפרוגנוזה של החולה, להידרדרות במצבו הרפואי ולמקרים רבים של תמותה מוקדמת.
כאשר רופאים לא דואגים להפנות את מטופליהם הנמצאים בקבוצת סיכון לתחלואה בסרטן, לבדיקות סקר רלוונטיות לאבחון מוקדם של המחלה, הדבר עשוי להיחשב כרשלנות רפואית בגילוי סרטן. כך גם במקרים של פענוח לקוי של בדיקות סקר ו/או אי התייחסות לממצאים מעוררי חשד בבדיקות דימות כמו בדיקת C.T. או ממוגרפיה.
רשלנות באבחון שבץ מוחי
אנשים רבים בעולם המערבי סובלים מנכות ונפטרים טרם זמנם, לאחר שלקו בשבץ – הידוע בעגה הרפואית בתור "אירוע מוחי". אולם ישנן דרכים לזהות את הפוטנציאל להתרחשות שבץ מוחי ופעולות להתמודדות עם המצב, שהרופאים מצופים לנקוט. מכאן שהתעלמות מהסממנים האופייניים ואי הפניה של המטופל לבדיקות הנדרשות, גם היא בבחינת רשלנות רפואית.
רשלנות רפואית המתבטאת בטעות בפענוח צילומים או הדמיות ובדיקות ביופסיה
כאשר בדיקות דימות כגון צילומי רנטגן, MRI או סי טי, מפוענחות בצורה שגויה, הדבר מקשה על הגעה לאבחנה תקינה ומדויקת של מצב המטופל, וכפועל יוצא – גם על מתן טיפול רפואי שיועיל למצבו. במקרים כמו אי זיהוי של גידולים, הדבר עלול אף להסתיים במות המטופל.
רשלנות רפואית באבחון מומים בהריון
כאשר רשלנות רפואית מתרחשת בהקשר לבדיקות סקר המתבצעות בזמן ההריון, ההשלכות הן לא פחות מאשר הרות אסון. אי הפניה של נשים הרות לביצוע הסקירות הרלוונטיות בעובר כמו גם אי התייחסות הולמת לממצאי הבדיקות הללו, יכולות להוביל להולדה בעוולה של תינוק חולה, נכה או מוגבל. זאת בנוסף לגרימת נזקים שונים לאם עצמה.
הבסיס להוכחת טענה לרשלנות רפואית אבחון, הוא הצגת ראיות התומכות בכך שהגורם הרפואי הנתבע לא פעל על פי הנהלים או הסטנדרטים המקובלים לשמירה על רמת זהירות סבירה מול מטופליו, לצד המחשת קיומו של קשר עובדתי מוכח בין הנזקים שנגרמו לתובע לבין התנהלות הגורם שאמור היה לאבחן את מצבו הרפואי.
סוגיה מורכבת זו נבחנת ביחס לסטנדרטים הרפואיים המקובלים בתחומו של הנתבע ומול אבן בוחן הידועה כ"מבחן הרופא הסביר". השאלה שבה דן בית המשפט בהקשר זה, הינה האם ניתן להתייחס לטעות האבחון שהסבה נזק לתובע, בתור טעות "סבירה" שאי אפשר היה בהכרח להימנע ממנה ושכל איש מקצוע "סביר" אחר באותו תחום רפואי, יכול היה לשגות בה. ככל שמתחוור כי אותה שגיאת אבחון נגרמה בשל חריגה מנהלי האבחון המקובלים, ניתן להניח שבית המשפט יקבע כי עסקינן בטעות שאינה מתקבלת על הדעת ולכן מצדיקה תשלום של פיצוי כספי לתובעים.
בבתי המשפט נקבע לא אחת כי רופאי משפחה שאינם נוקטים בפעולות הנחוצות להגעה לאבחנה נכונה ומבדלת, פועלים באופן בלתי סביר ועלולים להיחשב כמי שנהגו ברשלנות בגין כך. מאחר ולעיתים תלונותיו של המטופל מצדיקות בירור מעמיק יותר מול רופא מומחה, רופא המשפחה מצופה להפנות את המטופל להיבדק אצל רופא המתמחה בתחום הרפואי הרלוונטי. מכאן שבמקרה של רופא משפחה שאיננו מפנה את מטופליו לרופאים מומחים ו/או לבדיקות מעבדה או דימות מתאימות, מטופלים שבריאותם ניזוקה רשאים להגיש כנגדו תביעת רשלנות רפואית באבחון.
אכן כן. ישנה חובת מעקב אחרי בדיקות שרופא הפנה את המטופל אליהן. חובה זו גוברת ככל שלבדיקה ישנה חשיבות גבוהה יותר, בהתחשב בהשלכות הפוטנציאליות של האבחנה למצבו הרפואי של המטופל.
