בתור אימהות לעתיד, חשוב לנו לדעת מה מצבו של העובר, והאם חלילה יש איזה סיכוי שלא יהיה תינוק בריא ושלם, על כן מבצעים את בדיקת מי השפיר בהמלצת רופא מוסמך. טרם ביצוע בדיקת מי השפיר חשוב לציין בפני ההרה את הסכנות הנלוות שכן ישנו סיכו בריאותי גבוהה להרה ולעובר.
אך לצערנו לפעמים הבדיקה נעשית בצורה רשלנית הגורמת נזק בלתי הפיך להרה. אז מה היא בדיקת מי שפיר וכיצד מזהים רשלנות רפואית בעת בדיקת מי שפיר? כל הפרטים ממש כאן
מהי בדיקת מי שפיר?
בדיקת מי השפיר היא הליך פולשני בעל סיכונים רבים, אך לנשים רבות אין מנוס מביצוע הבדיקה בהמלצת הרופאים. העובר גדל ברחם בתוך שק השפיר, המלא מי שפיר. אל תוך מי השפיר נושרים תאים עובריים שבתנאי מעבדה ניתן לגדל ולהשתמש בהם לביצוע בדיקות גנטיות, ובכדי לבצע בדיקות לגבי המבנה הכרומוזומלי של העובר.
איך מבצעים בדיקת מי שפיר?
בדיקת מי השפיר מתבצעת לאחר השבוע ה-16 להריון בהמלצת רופא מוסמך. במהלך הבדיקה מחדירים מזרק אל בטן ההרה, אל תוך שק השפיר ושואבים כמות מספקת של מי שפיר. יש לזכור כי הבדיקה נעשית בהמלצת רופא מוסמך ואין לבצע את הבדיקה לאחר 22 שבועות ו-6 ימים מההתעברות ללא דרישה בכתב של גניטיקאי אחראי.
למה מבצעים בדיקת מי שפיר?
את בדיקת מי השפיר מבצעים מ-3 סיבות עיקריות:
- סיכון מוגבר ללדת תינוק עם תסמונת דאון על פי תוצאת של בדיקת סינון.
- סיכון יתר למחלה תורשתית, לאחר שהתגלה הסיכון בייעוץ גנטי.
- גילוי ממצא בלתי תקין בבדיקת האולטראסאונד והבדיקה מומלצת על ידי גניטיקאי.
מה בודקים בעת בדיקת מי שפיר?
בבדיקת מי השפיר נבדקים הכרומוזומים של העובר על מנת לשלול או לאבחן את העובר בתסמונת דאון, מעבר לבדיקת הכרומוזומים הנעשית בבדיקת מי השפיר, ישנה בדיקה לאבחון מחלות תורשתיות. כאשר ישנו סיכון למחלות תורשתיות אצל היולדת, הרופאים בודקים בעזרת התאים העובריים האם ניתן לאבחן את העובר באותה מחלה תורשתית שחולה בה היולדת או מי ממשפחתה.
מה הסכנות והחסרונות בבדיקת מי שפיר?
ישנן מספר סכנות וחסרונות עיקריים בעת ביצוע בדיקת מי שפיר:
- לפי עבודות מחקר שונות, הסיכון להפלה עולה כתוצאה מביצוע הבדיקה ועומד על 1:400-1000.
- במקרים של בעיה כרומוזומאלית לעיתים התוצאות המתקבלות מביצוע הבדיקה הן אינן משמעיות. ולכן הרות רבות מתקשות בהחלטה האם להפסיק את ההיריון או להמשיך אותו.
- אחד הסיכונים הקשים ביותר בביצוע הבדיקה הוא הזיהום הרחמי. הזיהום הרחמי יכול להיגמר במקרים קלים באשפוז ארוך ובמקרים קשים גם באיבוד הרחם או במות האישה ההרה.
- ישנו סיכוי קלוש שתאי העובר לא יגדלו כלל בתנאי המעבדה, מה שהופך את תהליך הבדיקה למיותר לחלוטין. במקרים כאלה על האישה ההרה להחליט האם היא מעוניינת לבצע את הבדיקה בשנית או שמא תרצה להסתפק בבדיקות אחרות שבוצעו כמו בדיקת חלבון עוברי.
- זה אומנם איננו סיכון או חסרון, אך זה איננו דבר נעים כלל וכלל. במידה ותוצאות הבדיקה מעידות על מחלה גנטית קשה או תסמונת דאון על האישה ההרה לקבל החלטה האם ברצונה להמשיך את ההיריון, ובמידה והחליטה לסיימו העניין כרוך בביצוע לידה מוקדמת בבית החולים.
- תסחיף מי שפיר הוא סיכון נוסף בעת ביצוע בדיקת מי השפיר. תסחיף מי שפיר הוא תסמונת שקורת עקב חדירה של נוזל מי השפיר אל מחזור הדם של ההרה. כתוצאה מהתסחיף נוצרת תגובה אלרגית חמורה אצל ההרה וגוף ההרה מייצר חומרים שתפקידם להילחם בתגובה אלרגית. תסחיף מי שפיר יכול לגרום לאי ספיקות לב, מצוקה נשימתית, כחלון, דימום נרחב ועוד.
- לידה מוקדמת גם היא מהווה סיכון בעת בדיקת מי השפיר, ועקב הלידה המוקדמת העובר נולד כפג מה שמהווה סיכון על חייו ובריאותו.
מהי ההגדרה לרשלנות רפואית?
כלשון החוק: (סעיף 35 לפקודת הנזיקין משנת 1968) "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה"
במבט חטוף בלשון החוק נוכל לראות את הבדלתו בין 4 סוגים של רשלנות רפואית. ראשית מתייחס החוק לרשלנות רפואית שנעשתה "בטעות" ( "מעשה שאדם סביר לא היה עושה" ) ומתייחס גם למעשה רשלנות בו אדם לא עשה משהו חשוב (לדוגמא, לא חיטא את המזרק טרם השימוש) שגרם נזק לאותו האדם המקבל את הטיפול.
לאחר מכן החוק מתייחס למיומנותו של בעל המקצוע, וקובע כי חוסר מיומנות גם היא רשלנות כחוק ( "במשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות" ) ולאחר מכן מתייחס החוק לחוסר זהירות שגורמת נזק, שגם היא קבועה כרשלנות ( "לא נקט מידת זהירות" ).
כיצד מזהים רשלנות רפואית בבדיקת מי שפיר?
את הרשלנות הרפואית בעת בדיקת מי שפיר ניתן להגדיר בעזרת 2 מקרים שונים. להלן המקרים:
ביצוע הדקירה:
במידה וביצוע הבדיקה נעשה באופן רשלני בעת שאיבת מי השפיר, הרשלנות הזו עשויה לפגוע בעובר במידה והמחט פוגעת בו, או באישה ההרה במידה ותהיה חדירה של מי השפיר למחזור הדם של ההרה מה שגורם לתסחיף מי שפיר, תסמונת מסוכנת מאוד לגוף ההרה ולעובר כאחד.
פענוח לא נכון של תוצאות הבדיקה:
כאשר קיימת אבחנה לקויה לתוצאות בדיקת מי השפיר, בין אם אבחנה לקויה של העובר במחלה קשה או אי אבחנה במחלה מולדת, מדובר ברשלנות רפואית. שכן תוצאות הבדיקה מהוות אינדיקציה לאישה ההרה האם לבצע הפלה או לידה מוקדמת של העובר או האם להמשיך את ההריון כמתוכנן.
מסירת פרטים שגויים טרם ביצוע הבדיקה:
במידה והבדיקה נעשית ללא המלצת רופא מומחה (בד"כ מדובר בגנטיקאי) או שמא הסיכונים בבדיקה לא נפרשו במלואם לאישה ההרה, מדובר ברשלנות רפואית.
הסכנות הבריאותיות הכרוכות בבדיקת מי שפיר הן תסחיף מי שפיר, זיהום רחמי, הפלה, לידה מוקדמת ופגיעה בעובר. הסכנה הפסיכולוגית הכרוכה בבדיקת מי שפיר הן תוצאות בדיקה לא משמעיות שמקשות על ההרה בהחלטתה האם להמשיך בהיריון כמתוכנן או שמא עדיף להפיל את העובר מפאת מחלה גנטית קשה או מקרים של עובר עם תסמונת דאון.
את בדיקת מי השפיר מבצעים אך ורק לבקשת רופא מוסמך בזיהוי מחלות או זיהומים גנטיים בשבוע ה-16 להיריון.
בדיקת מי השפיר מבוצעת על ידי גורם מוסמך בבית חולים, מהלך הבדיקה כולל חיטוי בטן ההרה והחדרת מחט דקה בזהירות אל שק השפיר על מנת לשאוב מי שפיר בכמות מספקת תוך זהירות רבה על ההרה והעובר.
רשלנות רפואית מוגדרת בחוק כמעשה הגורם נזק משמעותי למטופל בעת הליך רפואי. החוק מגדיר רשלנות רפואית ב-4 דרכים, גרימת נזק בעקבות מעשה אקטיבי, גרימת נזק בעקבות מעשה שלא נעשה על מנת להגן על המטופל, חוסר נקיטה בזהירות הנדרשת בעת ביצוע הבדיקה וגרימת נזק מתוך חוסר מיומנות מקצועית.
