אנשים הסובלים מאלח דם, הלא הוא תסמונת ספסיס, מצויים בסיכון גבוה לסבל ולנזקי גוף צמיתים. תסמונת הספסיס עלולה אף להוביל למצבי שוק ספטי אצל החולים, מצבים בהם איברי הגוף נפגעים, נרקבים ואף מתים. לעיתים, המחלה מתפרצת במלוא עוצמתה וגורמת לנזקים כבדים עקב רשלנות רפואית. באותם מצבים, המעט שיכולים החולים לעשות כדי להקל על סבלם, הוא לקבל את כספי הפיצויים שלהם.
תביעת רשלנות רפואית – תסמונת ספסיס
הדרך של החולים אשר בוצעה רשלנות במהלך הטיפול בהם למצות את זכויותיהם ולקבל את כספי הפיצויים, היא באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט. עילת התביעה תהיה רשלנות רפואית במהלך הטיפול בתסמונת הספסיס. כדי להבין כיצד נכון לבנות את התביעה ומה יידרש הניזוק להוכיח, יש להכיר תחילה את תסמונת הספסיס ואת מאפייניה.
תסמונת ספסיס – הכרת המחלה
תסמונת ספסיס, או בשמה העברי אלח דם, מוגדרת כתופעה בה הגוף מגיב בתגובה דלקתית חמורה בעקבות חדירה של זיהום לגוף. זיהומים חודרים אל גוף האדם באופן תדיר, אך עם רובם המוחלט מתמודדת המערכת החיסונית, אצל האדם הבריא, ללא כל קושי והזיהומים חולפים.
כאשר המערכת החיסונית לקויה, כאשר האדם מזדקן או אצל אנשים הנוטלים תרופות באופן קבוע, הסיכויים להתפרצות תסמונת ספסיס עולים במידה ניכרת. הגוף לא יצליח להתמודד עם הזיהום בעצמו ותוצאת היעדר ההתמודדות תהיה התפרצות של התסמונת.
כאשר אלח הדם לא מטופל במהרה או מפרץ בעוצמה גבוהה, ייגרם, כאמור, מצב של שוק ספטי. השוק הספטי הינו מצב בו האיברים המודלקים סובלים מפגיעה צמיתה. הפגיעה הצמיתה יכולה לפגום ביכולת ההנעה של האיבר, להקשות על התפקוד איתו ואף להוביל למותו של האיבר.
מנגד, כאשר תסמונת ספסיס מטופלת בצורה נכונה ויעילה, ניתן להתמודד עימה ולמנוע מצבים של שוק ספטי. כך, טיפול נכון במחלה המתחיל באבחון מוקדם ומדויק של התסמונת, מעלה במידה ניכרת את הסיכויים למנוע התפתחויות חמורות של המחלה.
תסמיני הספסיס
כאמור, השלב הראשון בטיפול בתסמונת ספסיס הוא זיהוי התסמונת. הזיהוי נעשה על סמך תסמינים אצל קבוצות הסיכון, המובילים לבדיקה גופנית מקיפה ולקביעת הימצאות, או היעדר, תסמונת הספסיס.
קבוצות הסיכון הן הקבוצות שתוארו לעיל – אוכלוסיה מבוגרת, אוכלוסיה בעלת מערכת חיסונית מוחלשת ונוטלי תרופות או סטרואידים באופן קבוע. כאשר התסמינים מופיעים אצל אדם העונה על הקריטריונים של קבוצות הסיכון, על הרופא להפנות את המטופל לבדיקת תסמונת ספסיס.
התסמין הראשון לתסמונת ספסיס הוא הופעת היפרוונטילציה – קוצר נשימה. כאשר אדם מתחיל לנשום במהירות חריגה יש לחשוד שמא הדם שלנו נגוע בזיהום סיסטמי. תסמין נוסף הוא עליית חום או לחלופין ירידה של חום הגוף אל מתחת ל-36 מעלות.
שלל גורמים יכולים להשפיע על טמפרטורת הגוף ונראה כי אין אדם אשר חום גופו לא עלה בנסיבות אלו ואחרות. אלא שכאשר מדובר באדם המשתייך לקבוצות הסיכון האמורות, החום או ההיפותרמיה עלולים לנבוע מהתפרצות תסמונת ספסיס. ניתן להצביע גם על בלבול, חוסר מנוח והיעדר תקשורת כאינדיקציות נוירולוגיות אפשריות להתפרצות ספסיס. לבסוף, גם סוכר לא מאוזן בדם וחלבון נמוך יכולים להעיד אף הם על התפרצות זיהום סיסטמי.
תסמונת ספסיס – אבחנה
כאשר מטופל מקבוצת הסיכון לוקה באחד או יותר מהתסמינים האמורים, יש לשלוח אותו לאבחנת אלח דם. ראשית יחפש הרופא עדויות לדלקת על גופו של החולה תוך התמקדות בשתלים, חתכים נוירולוגיים ואזורים פצועים אחרים כאזורים בעלי פוטנציאל גבוה יותר להתפרצות תסמונת ספסיס. לאחר מכן, יילקחו דגימות דם מאזורים שונים בגוף לצורך בחינת התפשטות הזיהום במערכת הדם.
תסמונת ספסיס – טיפול
הטיפול בתסמונת הספסיס צריך להיות מדויק ויעיל. בשלב הראשון, יש להעניק אנטיביוטיקה מתאימה במינונים הנכונים, בהתאם לפרטי התסמונת הספציפית. לאחר מכן, יש לטפל באזור הנגוע בגוף. בד בבד, יש לשמור על בריאות החולה, להעניק לו נוזלים וכל מה שיצטרך כדי לשמור על גופו יציב וחזק יחסית כדי שיוכל להתמודד עם הזיהום.
תסמונת ספסיס – רשלנות רפואית
לעיתים, מטופלים החולים בתסמונת ספסיס חווים, לצערנו, רשלנות רפואית במהלך הטיפול. הרשלנות הרפואית גורמת לנזקים כבדים לחולים, לירידה בתפקוד, לאיבוד איברים ואף למוות. במצבים בהם מטופל חווה רשלנות רפואית, זכותו החוקית לתבוע פיצויים מבית החולים, באמצעות חברת הביטוח של בית החולים, דרך הגשת תביעה נזיקית אל בית המשפט בעילת רשלנות רפואית.
ישנן שתי התרשלויות קלאסיות הרלוונטיות לתסמונת הספסיס. הראשונה היא התרשלות באבחון והשנייה הינה התרשלות בטיפול. נדון בכל אחת מהן בנפרד.
התרשלות באבחון
כזכור, אבחון של ספסיס נעשה על ידי אבחנה גופנית מקיפה ובדיקת דם ייעודית. הפניה לבדיקות אלו נצרכת כאשר חולה מפתח תסמינים להתפרצות זיהום ספטי. כאשר מטופל מגיע עם התסמינים האמורים אל הרופא וזה לא מפנה אותו לבחינת האפשרות להתפרצות ספטית, הרי שהרופא התרשל באבחון התסמונת.
זאת, בהנחה שרופא סביר היה מפנה את המטופל לאבחנה. כמו כן, כאשר הבדיקה עצמה לא מבוצעת כראוי והרופא לא מצליח לזהות את תסמונת הספסיס, הרי שהוא התרשל במילוי תפקידו. התרשלות זו מצמיחה לחולה עילת תביעה כנגד בית החולים והצוות המטפל.
התרשלות בטיפול
הרשלנות יכולה להיות לא רק בשלב האבחון אלא גם בשלב הטיפול. כאשר מוענק לרופא טיפול אנטיביוטי שגוי, המעטפת הניתנת אינה ממצה או במצבים בהם הטיפול באזור הנגוע קלוקל, הי שהמטופל חווה רשלנות בטיפול. גם רשלנות זו מקימה עילת תביעה של רשלנות רפואית כנגד התרשלות בטיפול בתסמונת ספטית עבור החולה.
ראוי לציין כי ייתכנו מצבים בהם לא היה על הרופא לדעת כי הטיפול שגוי ואף מצבים בהם לא היינו מצפים מהרופא להצליח לאבחן את התסמונת והאבחון הלקוי או הטיפול שלא צלח אינם מהווים רשלנות מצד הרופא. המבחן לרשלנות הרופא מתמקד בעיקרו בשאלה האם רופא אחר היה נוהג כמוהו או שמא היה מאתר את הבעיה.
מהאמור עולה כי יש להוכיח שהרופא התרשל ולא די בהוכחה כי הוא לא זיהה או לא טיפל כראוי בתסמונת. הדרך להוכיח את הרשלנות הזו היא באמצעות חוות דעת של רופא מומחה אחר, המעיד כי היה על הרופא לבצע את עבודתו כראוי וכי הוא התרשל במילוי תפקידו.
תביעת רשלנות רפואית מבוססת על שלושה יסודות. הרשלנות, הנזק והקשר הסיבתי. ברשלנות עסקנו. הנזק, הוא נזקו של המטופל הדורש הוכחה. הקשר הסיבתי הוא הקושר בין השניים ומוכיח כי הנזק קרה בעקבות ההתרשלות.
הדרך הקלאסית להוכיח קשר סיבתי גם היא חוות דעת של רופא מומחה. הרופא יקשור בין הנזק לבין הרשלנות. עורך הדין שלכם ישלים את הפן המשפטי הדרוש לשם הוכחת הקשר הסיבתי המשפטי, שכן לא די בקשר סיבתי עובדתי אלא נדרשת הוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי כאחד.
מומלץ לבחור בעורך דין נזיקי, אשר מתמחה בתביעות רשלנות רפואית – עורך דין אשר הוא אוטוריטה משפטית בתחום. עורך הדין והמשרד שלו יסייעו לכם בהתמודדות המשפטית והבירוקרטית עד לקבלת מלוא סכום הפיצוי המגיע לכם. בחרו בעורך דין מומחה אשר יילחם למען הצלחתכם.
