לא די במחלה נדירה למדי ש"מתלבשת" על איברי הנשימה, הריאות או הכליות ופוגעת בכלי הדם שלהן, אלא שהיא גם מלווה במחדלי רשלנות רפואית שמחריפים את הנזק עד כדי מצב בלתי הפיך.
אז מתי הופכת בדיקה פשוטה למצב של רשלנות רפואית מחלת וגנר והאם יש מה לעשות כאשר הטיפול עצמו לקוי? כל המידע נמצא כאן:
מחלת וגנר: נדירה, קשה לאבחון וייתכן שגם קטלנית
מחלת וגנר נחשבת יחסית נדירה. היא מוגדרת כמחלה רב מערכתית, הפוגעת בכלי דם במספר איברי גוף שונים, כאשר אזורי הפגיעה העיקריים שלה הם הכליות, הריאות, דרכי הנשימה והעיניים. כדי לבלום את התפשטות והחרפת המחלה יש לאבחן אותה במהירות ולספק לה טיפול מתאים.
מכאן כבר ניתן להסיק שכל איחור באבחון וטיפול לקוי או מעוכב, ידרדרו משמעותית את מצב החולה ויגרמו לו לנזקים בלתי הפיכים.
מחלת וגנר היא מחלה דלקתית, כלומר כזו שתוקפת את כלי הדם ומותירה אחריה רקמה דלקתית בשם "גרנולומה" שמחליפה את הרקמה התקינה שקיימת בכלי הדם של האיבר המותקף. נתון זה הופך אותה למחלה אוטואימונית שעדיין לא הרבה ידוע על הסיבות להיווצרותה. ידוע שהיא תוקפת בעיקר בגילאים בוגרים (כלומר כמעט ואינה מופיעה אצל ילדים) כאשר הממוצע הוא גיל 40.
מחלה זו מסווגת גם כ-GPA – ראשי תיבות של השם המאתגר "גרנולומטוזיס עם פוליאנגיטיס" והמקובל יותר בעולם הרפואה, שכן היא נקראה על שם המאבחן הראשון שלה – ד"ר פרידריך וגנר שתמך במשטר הנאצי וייתכן שביצע ניסויים רפואיים בגטו לודג'. שם המחלה שונה סופית בשנת 2011, אך רבים כיום עדיין משתמשים במונח "מחלת וגנר" כדי לתאר אותה.
- רשלנות רפואית מחלת וגנר
בעברה נחשבה מחלת וגנר לקטלנית, עם שיעור תמותה של 80% מהחולים בה, תוך פחות משנה. משנות השבעים פותחה למחלה זו תרופה בשם ציקלופוספמיד שיש לתת במקביל לנתינת סטרואידים. הטיפול התרופתי הקטין ל-13% בלבד את שיעור התמותה בשנים שאחרי.
מאפייני המחלה מגוונים והם אינם ייחודיים, כך שהחשד עשוי ליפול גם על מחלת כליות, מחלת ריאות או סרטן ריאות. ייתכן שיופיעו קשיי נשימה, דימום מהאף, סינוסיטיס, דלקות אוזניים וחניכיים, שיעול, כאבים בחזה, נזלת מוגלתית ועוד. כל אלו מקשים על אבחון מחלת וגנר במועד המתאים ועלולים להצביע בדיעבד על כשל באבחון שמצמיח עילה לתביעת רשלנות רפואית.
תסמיניה המרכזיים של מחלת וגנר הם:
- תסמיני הריאות ודרכי הנשימה העליונות – הפרשה דמית או מוגלתית מהאב, התנקבות מחיצת האף והרס בגשר האף (בהעדר טיפול, עד כדי קריסתו), כיבים באף ובפה, ירידה בשמיעה יחד עם כאבי אוזניים ודלקת אוזניים.
- תסמיני דרכי הנשימה התחתונות – צרידות, כאבים בחזה וקוצר נשימה, המלווים בשיעול דמי.
- תסמיני העיניים: דלקות עיניים, חסימה בתעלת הדמעות, בלט באחת העיניים לפחות, כיבים בקרנית העין.
- תסמיני מערכת הכליות: הפרעות בתפקודי כליות, הפרשת דם או חלבונים בשתן ובמקרי קיצון אי ספיקת כליות.
- כל אלו עשויים להיות מלווים גם בזיעה לילית, חולשה ועייפות, חום, ירידה לא מוסברת במשקל, בעיות בעור, במפרקים, במערכת העצבים המרכזית וההיקפית ועוד.
אבחון מחלת וגנר
כל התסמינים שתוארו כאן אינם ייחודיים למחלה זו ולכן הזיהוי המדויק שלה מאתגר למדי, על אף היותה נדירה ממילא. יחד עם זאת, אדם שמגיע לרופא ומתלונן על תסמינים אלו, מן הראוי שיעלה החשד גם למחלה זו ועל הרופא להפנות אותו לשורה של בדיקות שיאששו או ישללו את קיומה של מחלה זו.
בין הבדיקות שיש לבצע כדי לאבחן את מחלת וגנר:
- צילום חזה – בדיקת רנטגן שתשקף ממצאים ריאתיים גם אם עדיין לא קיימים תסמינים קליניים במחלה. ועם זאת, המחלה תוקפת את הריאות בקרב 85% מהחולים כך שאין להסתפק בבדיקה זו לבדה כדי לשלול את קיום המחלה.
- בדיקת דם – בבדיקת הדם יהיה צורך לבדוק את קיומם של הנוגדנים לחלבון C-ANCA שרוב החולים במחלת וגנר צפויים להכיל. גם הפעם, שיעור הופעת הנוגדנים עומד על 90% מהחולים לכל היותר כך שאין להסתפק בבדיקה זו לבדה.
- בדיקת שתן – הימצאות דם או חלבון בתוך השתן, דבר שעשוי להצביע על מעורבות כלייתית.
- ברונכוסקופיה – בדיקת דרכי הנשימה בה מחדירים ברונכוסקופ אל האף או הפה ונוטלים דגימה.
- ביופסיה לכליות – בדיקה זו תאתר ממצאים מיקרוסקופיים ספציפיים למחלה זו.
טיפול אפשרי במחלת וגנר
כמחלה אוטואימונית, מחלת וגנר תטופל על ידי דיכוי של התגובה הדלקתית בגוף תוך כדי החלשת מערכת החיסון על מנת לעודד את הריפוי. לשם כך, הטיפול התרופתי יכיל שילוב בין תרופות לדיכוי מערכת החיסון (כמו ציקלופוספמיד) לבין סטרואידים שיחסלו את הדלקת הקיימת.
אם טיפול זה איננו עוזר כמצופה ממנו, יהיה ניתן לשלב עם הסטרואידים תרופה בשם ריטוקסימב או סלספט.
אם המחלה כבר נמצאת בשלב שבו נגרמה לחולה מחלה כלייתית או שיש לו דימום ריאתי חמור, יש לשקול החלפת פלזמה (נוזל הדם) מזו שמכילה בתוכה את הגורמים למחלה בפלזמה חדשה ונטולת גורמים למחלה. אם מדובר בשלב של נזק קשה ובלתי הפיך לכליות, אין מנוס מלשקול גם השתלת כליה.
חשיפת רשלנות רפואית במחלת וגנר
רשלנות רפואית במחלת וגנר עשויה להתרחש הן בשלב אבחון וזיהוי המחלה, הן בהפניה או העדר הפניה לבדיקות המתאימות, הן בביצוע לקוי של בדיקות לאיתור המחלה והן בטיפול ומעקב הטיפול שמוצעים לה.
אמנם מדובר במחלה מורכבת לזיהוי, אך הרופאים אמורים לפעול בהתאם לחובת הזהירות הרפואית ולהביא בחשבון שהסימנים עליהם המטופל מדווח עלולים לבטא התפתחות של מחלת וגנר. רופא שחרג מחובת הזהירות, למעשה ביצע פעולה או נמנע מפעולה כלשהי ובאופן שבו לו היה נוקט בדרך המתאימה ועל פי הסטנדרטים הרפואיים המתאימים לאותו מקרה, הוא יכול היה למנוע לחלוטין את נזקיו של נפגע הרשלנות.
מצבי הרשלנות האפשריים הם רבים, אך מרביתם מתייחסים לכשל או מחדל באבחון המחלה, דבר שכידוע עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים ככל שהמחלה אינה מאותרת ומטופלת. כך למשל, רופא עלול להיחשב כרשלן אם לא בירר לעומק מצב רפואי של חולה או שהתעלם מתסמינים שמתאימים למחלה, חוסר הפניה לבדיקות נוספות בהסתמך על תוצאות בדיקות עדכניות, פענוח לקוי של הבדיקות, ביצוע הבדיקות באופן רשלני ועוד.
בנוסף לרשלנות באבחון, עשוי להתרחש כשל רפואי במעמד הטיפול התרופתי. כך למשל, טיפול שניתן באופן לא מותאם למחלת וגנר או לרקע הרפואי הייחודי של החולה הספציפי עלולים להיחשב כרשלנות רפואית. יש להביא בחשבון גם את תופעות הלוואי של הטיפול, לרבות הופעת אוסטאופורוזיס או היווצרות זיהומים בגוף עקב דיכוי מערכת החיסון.
הרופא נדרש לעקוב היטב אחר מצבו של החולה והתפתחות תופעות לוואי מסוימות ולספק טיפול שיצמצם אותן או יבטל אותן ככל האפשר. גם העדר מעקב רפואי אחרי חולה במחלת וגנר עלול להיחשב כרשלנות רפואית וכמובן גם הימנעות מהסבר בנוגע לתופעות הלוואי האפשריות או אי קבלת הסכמה לטיול התרופתי.
נפגעתם עקב רשלנות רפואית מחלת וגנר? אנחנו לרשותכם!
מחלת וגנר היא מחלה קשה ומתמשכת, שעל אף הפגיעה העמוקה והקשה שהיא מייצרת בכל תחומי החיים, עלולה להכיל גם תרחישי רשלנות רפואית למיניהם שגם איתם החולה ומשפחתו ייאלצו להתמודד.
אם אתם מאמינים שהתרחשו כשל, מחדל או התרשלות באבחון, הטיפול או המעקב שבוצעו במחלת וגנר ובאופן שהותיר נזקים בריאותיים, תוכלו לפנות למשרדנו לפגישה ראשונית ללא התחייבות ובה נבדוק את כל אפשרויות המקרה וגובה הפיצויים המתאים לו. צרו עמנו קשר ונתאם פגישה בהקדם.
מחלת וגנר זו מחלה יחסית נדירה אשר פוגעת בשלושה מתוך מאה אלף אנשים באוכלוסייה הכללית בממוצע. מחלה זו שכיחה במיוחד בקרב האוכלוסייה הלבנה, והיא יכולה להופיע בכל שלב שהוא לאחר גיל העשרה. מחלת וגנר פוגעת בדרכי הנשימה התחתונות והעליונות כאחד והתסמינים שלה לרוב ברורים, כך שהרופאים מצופים לאבחן אותה על נקלה.
רשלנות רפואית מחלת וגנר באה לידי ביטוי באי אבחון של המחלה במועד או בכלל, או ייחוס של התסמינים לבעיה בריאותית אחרת. גם מתן טיפול שאינו מתאים או אי מתן טיפול כלל למחלת וגנר, עשויים להיחשב כרשלנות רפואית המצדיקה הגשת תביעת פיצויים מצד הנפגעים. זאת בהינתן שהגורמים האחראיים למחדל פעלו באופן המנוגד לפרוטוקולי האבחון, הטיפול או המעקב אחר מטופלים, חרגו מחובת הזהירות המצופה מהם, או שרמתם המקצועית אינה עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים המקובלים בתחומם.
תביעות רשלנות רפואית מחלת וגנר מוגשות במקרים שבהם רופא משפחה לא דאג להפנות את המטופל/ת לבדיקות רלוונטיות ו/או לבירור אצל רופא מומחה. תביעות אלו עלולות להיות מוגשות גם כנגד רופאים בבתי חולים או רופאים פרטיים מומחים שלא דאגו לכך שתבוצע ביופסיה של דרכי הנשימה של המטופל, על מנת לאמת או לשלול את האבחנה למחלת וגנר. כך גם במקרה בו המחלה אובחנה בצורה שגויה כמחלה אחרת או לא אובחנה כלל מפאת חוסר מקצועיות בצד הרופאים שעמם בא החולה במגע, וכן באי מתן טיפול כנדרש לחולה.
לשם הוכחת הטענה לרשלנות רפואית באבחון מחלת וגנר, בטיפול בה או במעקב אחריה, יש להסתייע בעו"ד מתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לבסס את הטענה לקיומו של קשר עובדתי ישיר בין הטיפול הרפואי הלוקה בחסר שניתן לנפגע/ת ובין הנזקים שעליהם הנפגע/ת או בני משפחתו מדווחים.