רשלנות רפואית מעקב

אין רגע קשה יותר מרגע הגילוי על מחלה דומיננטית, ממושכת ואפילו הרסנית, שמתברר שניתן היה לאבחן זמן רב קודם לכן. רשלנות רפואית מעקב מתייחסת לאחד המחדלים הקשים בעולם הרפואי, במסגרתו מטופלים מלינים על בעיה תפקודית, גופנית או בריאותית אך מגלים רק בדיעבד כי הם סובלים ממחלה לא מאובחנת, שבינתיים הספיקה לחולל נזקים קשים.

במאמר זה נעמוד על טיבה של רשלנות רפואית במעקב אחר חולים, בין אם במועד התפתחות התסמינים הראשוניים ובין אם כתוצאה ממעקב לקוי שבוצע לאחר טיפול בבעיה הרפואית.

 

כשל במעקב הרפואי: האם מדובר ברשלנות?

לאורך חיינו, אנו צפויים לפגוש גורמים רפואיים שונים. חלקנו יפגשו בהם בתדירות שנתית בלבד, בעוד שאחרים צפויים להיפגש עם צוות רפואי יחסית גדול אחת לרבעון. כך או כך, נרצה שבעת המפגש יבוצעו לנו בדיקות ואבחנות התואמות את מצבנו הרפואי האמיתי ומאפשרות לנו להמשיך להתנהל בראש שקט ובביטחון.

אך מה קורה כאשר הרופא קובע ש"זה כלום" על אף תסמינים מורגשים ומטרידים? כיצד לפעול אם הבדיקות לכאורה טובות, אך אתם מרגישים שהבעיה הרפואית ממנה סבלתם מתחילה לאותת לכם מחדש? במקרים הללו, הזמן הופך לפקטור חשוב, שכן רשלנות רפואית מעקב תיכנס לתוקפה ברגע שבו יתגלה כי המעקב הרפואי היה לקוי, שגוי ולעתים אף לא בוצע כלל.

בנקודה זו, כל עוד העדר המעקב הרפואי התקין אחר מטופלים הספיק לגרום להם לנזקים רפואיים שונים – הוא ייחשב כמקרה של רשלנות רפואית במעקב. במקרים אלה ניתן לתבוע פיצויים מהגורם שביצע את המעקב, לרבות המוסד הרפואי המטפל עצמו.

 

סוגים של רשלנות רפואית מעקב

כל מחלה או מצב רפואי מכילים בדיקות ייחודיות שנועדו לשפוך אור על מאפייני המצב הקיים ולגבש אבחנה ברורה, המלמדת על המשך הטיפול או ניטור של בעיות חדשות. מעקב רפואי טוב יבדיל גם בין מצבים רפואיים שונים, למשל עדות לדלקת ריאות חריפה כתוצאה מצילום חזה, סריקות CT לאבחון של גידולים, נטילת ביופסיה מממצאים החשודים כנגעי עור טרום סרטניים וגם מעקבי הריון, התפתחות הילד, מעקבים קרדיולוגיים, אונקולוגיים, פסיכיאטריים ועוד.

האבחנות מכל בדיקה, אמורות להנפיק התייחסות המשך למצב הרפואי הנוכחי, כך שכאשר רופא מסוים מפנה לבדיקות אך איננו עוקב בהמשך כראוי אחר החולה, הוא עשוי לפספס בכך מחלה שאסור להתעלם ממנה. מקרה שכזה נחשב רשלנות רפואית מעקב קלאסית והוא חושף את אותו הרופא לתביעת פיצויים משמעותית.

גם מעקב תרופתי כושל עשוי לגרום לנזקים שמצדיקים את עילת התביעה. חולה עם זיהום או מחלה כרונית לדוגמה, שאמור ליטול תרופות חיוניות באופן קבוע, נדרש למעקב תדיר שאמור להיות בחלקו יזום מצד הרופא. כמובן שאדם עם מחלת ריאות כרונית למשל, שנרשם לו טיפול תרופתי שהוא מצידו מזניח ואף לא מגיע לביקורות במרפאה, לוקח את חייו בידיו ולא יוכל לבוא בטענות.

הרופאים אינם יכולים לעקוב אחרי כל מרשם פשוט לאנטיביוטיקה או טיפול למחלה כרונית, אך במקרים שבהם עשוי להיגרם אסון כבד ואף סיכון חיים ממש, ההנחיה הרפואית תהיה לנהל מעקב מלא ומדויק אחר כל חולה, הכולל ווידוא לגבי הוראות הטיפול במלואן.

 

רשלנות רפואית במעקב לפני ואחרי אשפוזים וניתוחים

כל מטופל שמתעתד להיכנס לניתוח, נדרש להנחיות רפואיות מסוימות כמו צום או נטילת תרופות ספציפיות. גם אלמנטים אלה אמורים להתבצע תחת מעקב ותשאול של המנותח לפני ביצוע הפרוצדורה. כמו כן, יש לספק הוראות מדויקות בנוגע להשלכות ולנזקים שעשויים להיגרם בעקבות המחלה, אם ההנחיות שלאחר הניתוח והאשפוז לא יישמרו.

בנוסף, חולים במחלות קשות כמו למשל סוכרת, צריכים לקבל מידע מקיף בנוגע להנחיות הרפואיות לגביהם, כמו למשל ההשלכות של אכילת סוכר והפניית החולה לתזונאי, לגיבוש תפריט דל סוכרים. חובות אלה משותפות לרופאים ולמטופלים כאחד, אך ככל שלא מבוצע לגביהן מעקב מסודר וזאת מפאת החשש לתוצאה קשה והרסנית, הדבר עשוי להיחשב, אם נגרם בפועל נזק, למקרה של רשלנות רפואית מעקב.

 

פספוס אבחנה רפואית

כאשר מבוצע מעקב אחר מטופלים באמצעים רפואיים שונים, צריך להתייחס גם לפקטור הזמנים. כל בדיקה המבוצעת מצד הרופא אך שתוצאותיה נבחנו רק בהמשך, כמובן הופכת לבלתי יעילה. במקרים החמורים, יתגלה כי הפענוח שמונח כבר חודשיים על שולחנו של הדוקטור מפריד בין חיים ומוות פשוטו כמשמעו.

זוהי הסיבה המרכזית לחשיבותו של המעקב התדיר, המדויק בזמני אמת אחר מצבם של המטופלים. הרופאים נדרשים לוודא כי המטופלים ניגשו בזמן לכל הבדיקות וכי תוצאות אותן בדיקות התקבלו אצלם כסדרן. שכחה, הזנחה, עיכוב ואפילו זלזול בבדיקת התוצאות מהבדיקות עשוי להיחשב כרשלנות רפואית.

 

זכרו: המטופלים אינם חפים מאחריות

על פניו, רשלנות רפואית במעקב מצביעה על אשמתם של הרופאים בהעדר ניהול מעקב תקין ותדיר אחר מצב בריאותי מסוים, אך חשוב לזכור שבמציאות פני הדברים מעט אחרת: הרופא קובע הוראה מסוימת או מפנה להמשך טיפול, מה שמעביר כעת את הכדור לידי מטופליו. הרופאים אינם יכולים ואפילו רשאים להכריח מטופלים להיבדק או לקבל טיפול רפואי, מלבד מחויבותם להסביר לעומק והיטב את כל ההשלכות שייגרמו מהזנחת הטיפול.

כמובן שכל מטופל נוטל על עצמו אחריות ברמות שונות בהתאם להסבר הרפואי על ההשלכות והנזקים השונים. אך כאשר הטיפול מבוצע לאדם שכושר ההבנה והשיפוט שלו לקוי, למשל בקרב בעלי מוגבלות שכלית או חולים דמנטיים, נדרשת הנחיה צמודה.

אמנם האפוטרופוס של אותם חולים נמצא לצידם, אך הרופא יהיה מוכח לוודא מצידו כי ההנחיות הרפואיות מבוצעות במלואן וזאת מחשש להזנחה מצד הגורם המטפל בנושא זה. יתרה מכך – רופא עלול להיחשב רשלן כאשר המעקב הלקוי מוליד תוצאות רפואיות שאינן תקינות.

 

אין לזלזל בהוראות הרפואיות

מטופלים רבים פוקדים את משרדי עורכי הדין לרשלנות רפואית וטוענים לכשל במעקב הרפואי שבוצע להם. בדיעבד, לא פעם יתגלה כי הם אלו שסירבו להמלצות הרופא או שלא נטלו את הטיפול שנקבע להם עד לסיומו. כאשר מיצוי ההנחיות הרפואיות היה כושל בצד של המטופלים, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבסס רשלנות רפואית מעקב באותו התיק.

ולכן, רק במקרים שבהם קיימת סכנת חיים או לנזק בלתי הפיך (למשל היעדרות מטיפולי דיאליזה במצב של אי ספיקת כליה) ושלא בוצע להם מעקב רפואי הדוק, הדבר ייחשב כרשלנות ברת תביעה.